ברמה העקרונית, רגש הכעס הוא רגש חשוב וחיוני. הכעס מדרבן אותנו להציב גבול לזולת, לשמור על הצרכים והאינטרסים שלנו ובמינונים סבירים הוא נתפס ונחווה כביטוי של בטחון עצמי ועוצמה אישית.

הבעיה היא שאצל אנשים רבים הכעס שולט בהם ולא להיפך. אנשים אלו יחוו עוצמות גבוהות של כעס, בתדירות גבוהה ומבלי היכולת לרסן את הכעסים. הביטוי ההתנהגותי יהיה התפרצויות זעם, יחס לא נעים ואף עוין לסביבה וקושי לפתח יחסים תקינים ונינוחים. המחיר של חוסר שליטה בכעסים הוא כבד - פגיעה בתפקוד התעסוקתי והאקדמי, פגיעה ביחסים חברתיים כולל עם האנשים הקרובים ביותר, פגיעה בבריאות (כעסנות יתר משפיעה בין היתר על לחץ הדם, על המערכת החיסונית ועוד) וחוויה פנימית של מרמור, תסכול  ודימוי עצמי נמוך (בדרך כלל האדם הכועס חש אשמה ובושה אחרי התפרצות).

 

ישנן צורות רבות של בעיית שליטה בכעסים. פעמים רבות הבעיה תופיע רק בהקשר מסוים ולא כבעיה כללית (מול בן/בת הזוג, מול חברים, בכביש, מול דמויות סמכות במצבים ספציפיים וכו') לפעמים הכעס יבוטא לאו דווקא בהתפרצות אלא בהתנהגות עוינת מסוג אחר, ולפעמים לאדם יהיה דפוס של אגירת הכעסים והתסכולים עד לרגע הפיצוץ שבו הכעסים מבוטאים באימפולסיביות וללא שליטה.

המטרה בטיפול, לפיכך, היא לא להימנע מלחוות כעס אלא ללמוד כיצד ניתן לפרש אירועים ומצבים חיצוניים באופן כזה שעוצמת הכעס תהיה מתונה, ובמקביל, ללמוד כיצד לווסת ולבטא את הכעס באופן מותאם ונשלט בניגוד לתגובה אימפולסיבית מחד או הדחקת הכעס מאידך.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בכעסים יכול להביא לשינוי משמעותי תוך פרק זמן קצר. הוא מתחלק, כפי שנובע משמו , להיבט קוגניטיבי והיבט התנהגותי.

ההיבט הקוגנטיבי בטיפול מתייחס למחשבות המעוררות ומגבירות את הכעס. הנחת היסוד של הטיפול שכעס אינו תוצר של האירוע החיצוני אלא של הפרשנות שנותן לו האדם. ניקח לדוגמא שני אנשים התקועים בפקק תנועה ארוך ומזדחל. האחד יחשוב מחשבות כמו "לעזעזל עם המדינה הזאת!", "זה בלתי נסבל!" וכיו"ב שיעוררו כעס רב. הנהג השני יחשוב לעומת זאת "זה מה שיש. זה לא אסון. בינתיים נשמע מוזיקה וננצל את הזמן למחשבות...."  וכתוצאה מכך יחוש נינוח ורגוע. בטיפול מלמדים את המטופל לזהות, לאתגר ולשנות את המחשבות שלו שמהוות מגבר רב עוצמה לרגש הכעס. מחשבות כגון "זה לא פייר!" , "הוא לא צריך לנהוג ככה!" , "זה לא בסדר מה שהוא עשה!"  מופרכות בתהליך לוגי מעמיק ואת מקומן מחליפות מחשבות רציונאליות יותר כמו "אני לא אוהב את זה אבל הוא לא חייב לראות את הדברים כמוני".

מקור הכעס הוא למעשה הפער בין המצוי והרצוי – מה שאנו רוצים שיקרה ומה שקורה בפועל. בטיפול אנו לומדים להשפיע לא רק על המצוי (מה שיש) אלא בעיקר על הרצוי כלומר על הציפיות שלנו. כשהציפיות שלנו מהזולת, העולם ועצמנו הופכות גמישות יותר הפער בין הרצוי והמצוי מצטמצם ורמת הכעס יורדת פלאים.

ההיבט ההתנהגותי  של הטיפול עוסק בלימוד דרכים מווסתות ומרוסנות לבטא ציפיות, דרישות ורצונות מבלי להיסחף להתנהגות אימפולסיבית ומבלי לפגוע באחר. זהו הגבול הדק בין התנהגות אסרטיבית (רצויה) והתנהגות אימפולסיבית (בלתי רצויה). התהליך נעשה תוך תרגול סימולציות בפגישה, ניתוח מצבים שונים מחיי היום יום והתייחסות לא רק לתקשורת המילולית אלא גם לתקשורת הבלתי מילולית של המטופל כפי שבאה לידי ביטוי בשפת הגוף, טון הדיבור והאינטונציה.